מרכז י.נ.ר

מאמרים לקריאה חופשית

כניסה למשתמשים 01/03/2021 י"ז אדר תשפ"א
1212 תוצאות
  • האדם בעצם הווייתו מתקשה לחיות בלי תכלית וייעוד. מוגבלות האדם והמוות הממתין אחרי הקיר מטרידים את האדם בכל עת ומציבים בפניו את השאלה "למה זה אנוכי", איזו משמעות יש לקיומי הרופף והשברירי. האדם מתקשה לקבל את חייו כמקרה זמני וממילא גם חסר משמעות. התוהו וההבל שבחיי האדם מכים בו בכל עת ומערערים את תחושת הערך של קיומו.

    הלכתיים תורניים
  • בפרשתנו מצווה עם ישראל כולו, כציבור, על הנדבה למשכן. מעניין לשים לב על הייחודיות של הציווי הזה. מצד אחד אין כאן ציווי וחובה על היחיד להרים נדבה, "מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי", אומרת התורה, רק מי שנדבה רוחו אותו, מרצונו החופשי, יביא את תרומת ה'. גם לשון הציווי אומר "ויקחו לי תרומה" שאינו אומר "ויתנו לי תרומה" נראה שבחר בלשון זה לומר לנו שהציווי אינו על הנותנים אלא על המתרימים להכין את הקופות ולייצר כביכול את מנגנון ההתרמה אליו יביאו התורמים את נדבת ליבם.

    הלכתיים תורניים
  • מאת: הרב מאיר שמעון עשור "משנכנס אדר מרבים בשמחה" חודש אדר הינו החודש בו חל חג הפורים. חג הפורים הוא חג של שמחה על רקע הניסים הגדולים אשר עשה הקב"ה לעם ישראל. בכל קהילות ישראל בארץ ובעולם, נוהגים לקיים את מצוות החג: משלוח מנות איש לרעהו, מתנות לאביונים וסעודת פורים. בנוסף נוהגים להתחפש ולשנות את המלבושים לזכר נסי חג הפורים.
    הלכתיים תורניים
  • רק תפיסה חזקה של צדק יכולה לכונן חברה שמרסנת את האני היצרי מלהתפרץ, את הרכושנות מלהשתלט ואת הכוח והיכולת, או העדרם, מלקבוע את מעמדו ומיקומו של אדם בעולם.

    הלכתיים תורניים
  • מעמד הר סיני כאחד האירועים הגדולים בהיסטוריה. מאמר לפרשת השבוע מאת הרב אלעזר וולך

    הלכתיים תורניים
  • מה עושים שם בטיפול? מדריכם? נותנים עצות? שוברים את המידות? הרב אלעזר וולך, רב מרכז ינר, משתף במהות הנדרשת של תהליכים נפשיים מתוך הפרשה

    הלכתיים תורניים
  • עיקרון העל שאמור להנחות אותנו בבסיס כל הליך גישור הוא ציווי התורה "ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך" "הישר והטוב" - זו פשרה, לפנים משורת הדין". על כך כתב הרמב"ן, "ולרבותינו בזה מדרש יפה, אמרו זו פשרה ולפנים משורת הדין והכוונה בזה כי מתחלה אמר שתשמור חקותיו ועדותיו אשר צווך ועתה יאמר גם באשר לא צווך, תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו כי הוא אוהב הטוב והישר.
    גישור ויישוב סכסוכים
  • בתנ"ך נזכרים המושגים: צדק, משפט, דין, יושר, מישור, מישרים. פעמים יחד ופעמים לחוד. למשל: "לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל, צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים" "אָז תָּבִין צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים, כָּל מַעְגַּל טוֹב" מעיון במכלול הפסוקים שבתורה נראה כי צדק משמעו לתת לכל אחד את מה שמגיע לו. משפט משמעו התהליך עם נהלים רשמים, שבו קובעים מה לתת למי על פי כללי המשפט. כאשר מכוונים בהליך זה למשפט צדק ומישור משמעו הכוונה היא להגיע להסכמה ופשרה, ללא התנגדות.
    גישור ויישוב סכסוכים
  • בחיים, אם ישלוט אדם ברעהו לרעה ובמסגרת שליטתו בו יעבידו ויענהו, אם יחליט יום אחד לחדול מפעולתו הרעה, גם אם יעמוד במילתו ולא יענהו עוד, עם זאת את מכתו המנטלית, את חירותו, לא השיב לו, כי עדיין תלוי הוא בחסדיו ובהחלטתו של המתעלל שלא להתעלל בו עוד.

    הלכתיים תורניים
  • מאמר מאת הרב אלעזר וולך רב מרכז ינר על הקשר שבין צניעות ענווה ונאמנות

    הלכתיים תורניים
  • חודש שבט הוא האחד-עשר במניין החודשים, זאת כאשר מתחילים למנות מחודש [1]ניסן כמו שכתוב: "[2]ויהי בארבעים שנה [3]בעשתי-עשר חודש" וכן עוד כתוב בזכריה[4] "ביום עשרים וארבעה לעשתי-עשר חודש הוא חודש שבט". בשונה מהספירה בה אנו מונים את השנים (כמו התשפ"א) והחודשים בתוך השנה, הרי שחודש שבט הוא חמישי לחודש תשרי הראשון בשנה.

    הלכתיים תורניים
  • המשנה באבות[1] מביאה את רבי יוסי בן יועזר איש צרדה שאומר, "יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם". וכל כך למה? זאת על מנת שנלמד מחכמתם והשקפותיהם של חכמים, מדרך התנהלותם ומצורת חשיבתם והתייחסותם לכל דבר ועניין. פעולות אלה הן שימוש תלמידי חכמים המהוות אימון לחשיבה יהודית תורנית נכונה, שמטרתה הסופית דבקות בה'. מדברי רבותינו רבי יוסי בן קיסמה [2]במשנה ומסדר המשניות רבי יהודה הנשיא, ניתן ללמוד רבות מדיוק המילים בתיאור דבריו של רבי יוסי בן קיסמא, וזאת כתוצר נוסף וחשוב ללימוד המשניות בפרקי אבות

    הלכתיים תורניים
  • אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁהָיָה משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם רוֹעֶה צֹאנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ בַּמִּדְבָּר, בָּרַח מִמֶּנּוּ גְּדִי וְרָץ אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לַחָסוּת. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַחָסוּת, נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּרֵכָה שֶׁל מַיִם וְעָמַד הַגְּדִי לִשְׁתּוֹת. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ משֶׁה אֶצְלוֹ, אָמַר: אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁרָץ הָיִיתָ מִפְּנֵי צָמָא, עָיֵף אַתָּה. הִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יֵשׁ לְךָ רַחֲמִים לִנְהֹג צֹאנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, כָּךְ, חַיֶּיךָ - אַתָּה תִרְעֶה צֹאנִי יִשְׂרָאֵל. הָוֵי: "וּמשֶׁה הָיָה רוֹעֶה". (מדרש רבה).

    הלכתיים תורניים
  • אחד האירועים הטראגיים בספר בראשית הוא סיפור הסיום של האבלות הבלתי נגמרת על הבן החי – יוסף, המסתיימת בבשורה הגדולה “עוֹד יוֹסֵף חַי” המחייה את רוחו של יעקב ונוסכת בו תקוה לשארית חייו, “וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם “, ואז ברגע הטוב הזה מה הוא אומר לעצמו מכח אותה רוח חיים, “רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת” (מה, כו-כח), באותה שעת ישועה הוא אוסף את כל משפחתו ומחליט לרדת מצרימה, הוא וכל אשר לו. ירידה שהסתברה בסופו

    הלכתיים תורניים
  • וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק. דומה כי בשעה זו נגע יהודה בַּנקודה, אותה נקודה שהכריעה את יוסף, כנראה אותה נקודה היא אליה ציפה יוסף מכל פיתולי התנכרותו לאחיו. הלא דבר הוא, ונלאו בו המפרשים, מה בקש יוסף בענותו את אחיו, בהשימם כמרגלים, בצוותו אליהם להוריד את בנימין מצרימה לפחד אביו יחד עם עלילות הכסף המושב והטמנת הגביע באמתחת בנימין, הכי נקמה היה מבקש, והלא כל דבריו בהתגלותו אליהם אינן אלא פיוסין וריצוי, וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם (ויחי נ. כא), וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם, אפילו ממשא של אשמה וחרטה נראה שטרח לפוטרם, וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם, אם כן מה רצה בכל זה.
    הלכתיים תורניים
  • סכסוכים יכולים להתרחש בכל רגע נתון, בכל מקום, ועם כל אחד. אחת הדרכים הטובות ביותר היום לפתור אותם, היא באמצעות הליך גישור. לא בכדי הליך זה זוכה לגיבוי ולפופולאריות רחבה בקרב מדינות ומערכות בתי משפט בארץ ובעולם. אז מהו גישור? כיצד הוא מתנהל? ומה הם יתרונותיו וחסרונותיו ככלי ליישוב סכסוכים.
    גישור ויישוב סכסוכים
  • מועדי ישראל המקראיים, אלו שקבעה התורה למקראי קודש, פסח, שבועות, סוכות וביניהם ראש השנה ויום הכיפורים, נקבעו כולם סביב ימות הקיץ. החל מהאביב וכלה בסתיו. אין בהם, במועדי המקרא, אפילו חג אחד בימות החורף. לעומתם החגים שקבעו חכמים, חנוכה ופורים, חלים דווקא בימות החורף. מעניין. החורף, אנו יודעים, הוא זמן של השקעה וזריעה. הזורעים, בדמעה הם זורעים. אין מקום לחגיגות. החגיגות ייעשו כשהיבול יצליח, כשיעשה פרי. "ברינה יקצורו". ימות החורף הינם ימים של שגרה ארוכה ואפרורית. אנו פועלים במסגרת החוקיות הטבעית, חורשים בעת חרישה, זורעים בעת זריעה. משתדלים לכוון את השעה. לפעול נכון. נאמנים לכללים הקשוחים של הטבע. מצפים למים שישקו את מה שזרענו. עושים ככל יכולתנו להצליח. שגרה.
  • קיימת יכולת לאדם המקדש את דיבוריו, לזכות לכוחות רוחניים, שתפילותיו תהיינה נשמעות ומתקבלות בשמים ושיהיה משקל לאמרותיו, להגיע למעלה של "ותגזר אומר ויקם לך". ביכולת האדם לרכוש מעלה זו כאשר יטהר רעיונותיו ומחשבותיו ויהיה כן ואמיתי בכל דבריו. אם יזכה לכך, כאשר יחליט בדעתו לעשות דבר מה, המקום יקיים לו הדבר ההוא[2] כאשר יאמר בפיו ברצוני שיהיה דבר זה, אי"ה אותה שעה יתקיים לו[3]. וזה פרוש הפסוק "ויקם לך", השם יקימהו כאשר תגזור[4], יקיים משאלותיך ודבריך[5].

  • פרשת וישלח 03/12/2020
    "ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו". איזו מין תשובה היא זו. יעקב אבינו משתף את בניו בפחדיו מתגובת העמים יושבי הארץ, הוא מציב בפניהם את חוסר ההיגיון שבנקמתם להרוג כל זכר בשכם ועל הפגם המוסרי שבהפרת הברית שכרתו עימם, "להבאישני ביושב הארץ", הוא מעמת אותם עם הכדאיות של נקמתם שעלולה להביא לתוצאות הרות אסון עבור משפחתם, "ונשמדתי אני וביתי". איזו ענייניות יש בתשובתם. אין בה לא הסבר למה יושבי הארץ לא יתקוממו, לא נימוק להפרת הברית שכרתו, הם גם לא מנסים להצדיק את אשמתם של אנשי שכם כראויים לעונש המתה זו. המוקד שלהם נמצא במקום אחר לגמרי. הם מסתכלים פנימה ואומרים, היו לא תהיה. "הכזונה יעשה את אחותנו". אין אפשרות כזו. לא מגיע לנו חיים שכאלה. איננו מוכנים לקבל מציאות כזו. הם לא מתייחסים למחיר. כל עיקרה של תשובתם אינה אלא פנימה, כנגד רוח יעקב אביהם הם כאומרים הנח למחשבות הפחד, הנח לשיקולי יעילות. רוח אחרת היתה עימם. רוח של אמירה זקופת קומה. של 'היו לא תהיה'.
  • אנו נחשפים בפרשתנו למאבק מתמשך בין יעקב ועשו, המסתיים, לעת עתה, בניצחון 'על הנייר' של יעקב. הוא משיג את מה שחתר אליו לאורך כל הדרך. הבכורה, הברכות. הוא הופך להיות ההמשך של אברהם יצחק ו- יעקב. התיאור, של ציוני הדרך במאבקם, כאילו בדווקא, מסרב לכוון את הקורא באופן גלוי עם מי להזדהות. נכון שהתורה מרבה בהמשך הפרשיות בתיאור קורותיו של יעקב, ונותנת ביטוי לאופנים בהם הוא רואה את סיפור חייו. מקורותיו עם לבן, המאבק עם המלאך, ועד סיכום חייו בפני פרעה. הוא זה שהקב"ה נגלה אליו בחלום, כורת אתו ברית על הארץ ושיהיה עמו, הוא גם מזהיר את שונאיו, ועוד ועוד. אנו בפירוש מבינים בסוף שהוא הצדיק. שהוא מאבות העולם. יחד עם זה היא לא מתווה לנו את הדרך לחיות בשלום עם מעשיו של יעקב. היא לא מיישבת את התמיהות.
    הלכתיים תורניים

רוצה לקבל עדכונים ממגוון התוכן של מרכז י.נ.ר?

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130